בית הקברות הפרוטסטנטי של פריקוי: בית קברות אירופי ושקט בלב איסטנבול
בית הקברות הפרוטסטנטי של פריקוי הוא פינה יוצאת דופן באיסטנבול, שם, בצל עצי הברוש והפלטהנים העתיקים, נחים זה לצד זה דיפלומטים בריטים, מוזיקאים פרוסים, מבשלי בירה שווייצרים, מיסיונרים אמריקאים ומדענים גרמנים. שמו הלטיני הרשמי הוא Evangelicorum Commune Coemeterium, "בית הקברות האוונגליסטי המשותף". הוא ממוקם ברובע פריקוי שבמחוז שישלי, כ-3 ק"מ צפונית לכיכר טקסים, והוא חבר רשמי באגודת בתי הקברות החשובים של אירופה (ASCE). בית הקברות הפרוטסטנטי של פריקוי מקבל מבקרים מאז 1859 ומהווה מעין מוזיאון פתוח לפיסול מצבות: כאן נאספו אנדרטאות מהמאה ה-17 ועד ימינו, ובסך הכל קבורים באדמתו כ-5,000 אנשים.
ההיסטוריה והמקור של בית הקברות הפרוטסטנטי בפריקי
ההיסטוריה של המקום הזה מתחילה הרבה לפני שהובא ארון הקבורה הראשון לפריקי. עד אמצע המאה ה-19, כל האירופאים בקונסטנטינופול נקברו בבית קברות נרחב מעבר לפרה, שזכה לשם הרומנטי Grand Champs des Morts — "שדות המתים הגדולים". "עיר המתים" זו השתרעה מהכיכר טקסים של ימינו צפונה, והייתה כה מפורסמת באירופה, עד שהיוותה השראה לרפורמטורים בתחום בתי הקברות מפריז ועד וינה. בחלק הפרנקי, כלומר המערב-אירופי, הייתה האווירה המוכרת ביותר: עצי ברוש, מצבות שיש בלטינית, צלבים של דתות שונות.
אך הצמיחה המהירה של איסטנבול פעלה לרעת בית הקברות הישן. בין השנים 1840 ל-1910, השטח שבין טקסים לשישלי הפך משדות פתוחים וגינות לאזור מגורים צפוף. "שדות המתים הגדולים" מצאו את עצמם בדיוק בדרכו של העיר המתרחבת. כבר בשנת 1842 תיאר המיסיונר האמריקאי ויליאם גודל במרירות כיצד נאלץ להעביר את גופתו של בנו בן התשע, קונסטנטין וושינגטון, שמת מטיפוס הבטן: "הקבר נחפר עמוק, והארון בקושי הספיק להתייבש. הכל היה שקט ורגוע... שלום, ילד אהוב!".
בשנת 1857, על פי צו של הסולטאן עבדול-מג'יד הראשון, העניקה ממשלת האימפריה העות'מאנית אדמות בפריקיה למדינות הפרוטסטנטיות המובילות של התקופה: בריטניה, פרוסיה, ארצות הברית, הולנד, שוודיה, נורווגיה, דנמרק, ערי הגנזה והדוכסות הגדולה של אלדנבורג. הקבורה הראשונה התקיימה בנובמבר 1858, והבית הקברות נפתח רשמית בתחילת 1859. ביולי 1863 הוצאו שרידיהם של יותר מתריסר אמריקאים, בהם קונסטנטין גודל הקטן, מהאזור הפרנקי הישן והועברו לפריקיה יחד עם מצבותיהם. "שדות המתים הגדולים" לשעבר הוסבו לפארק ציבורי — בשנת 1869 נפתח כאן גן טקסים, שבמקומו שוכנת כיום הכיכר הנושאת את אותו השם.
אדריכלות ומה לראות
במבט ראשון, בית הקברות הפרוטסטנטי של פריקוי נראה כמו ריבוע ירוק ושליו מאחורי חומת אבן גבוהה. אך ברגע שעוברים את השער הראשי — נכנסים למרחב שבו כל מטר מספר סיפור נפרד. השטח תוכנן על פי הדגמים המערב-אירופיים של אמצע המאה ה-19: שבילים חלקים של חצץ, רובעים מסודרים, גדרות חיות נמוכות של תויה ולוור. הקיפראסים והפלטנים מספקים צל צפוף אפילו בצהרי אוגוסט, והלילך, הגליציניות והורדים הפורחים מרככים את החגיגיות של השיש הלבן.
Monument Row: מצעד פסלי קבורה
האטרקציה העיקרית היא הקיר המזרחי, שלאורכו משתרע מה שמכונה "Monument Row", "שדרת האנדרטאות". לכאן הועברו בזמנים שונים המצבות המרשימות ביותר מבית הקברות הפרנקי הישן והוצבו בשורה, כאילו היו מוצגים במוזיאון תחת כיפת השמיים. כאן ניתן לראות קרטושים בארוקיים מהמאה ה-17, ארונות קבורה קלאסיציסטיים, קשתות גותיות מחודדות, מלאכים בסגנון רומנטי וסטלות מודרניסטיות צנועות מהמאה ה-20. למטייל דובר הרוסית זה מזכיר טיול בבית הקברות הלותרני סמולנסקי או בבית הקברות וולקובסקי בסנט פטרסבורג: אותה דממה, אותו חצץ דק תחת הרגליים, אותו שילוב של שמות משפחה אירופיים ושמיים מזרחיים מעל הראש.
האגף הפרוטסטנטי הארמני
בפינה הדרום-מערבית נמצא חלק נפרד לארמנים פרוטסטנטים. קיר נמוך מפריד בינו לבין החלק המרכזי — בעבר היה הבדל זה עקרוני: הארמנים נחשבו לנתיני האימפריה העות'מאנית, וקבורתם יחד עם זרים הייתה מהווה הפרה של חוקי האימפריה. כיום ההבחנה הזו נשמרת כחלק מהזיכרון ההיסטורי. באותו חלקת קבורה ניצבים מצבות של יוונים, ערבים, אשורים והפרוטסטנטים הטורקים עצמם, כולל מוסלמים לשעבר שהתנצרו. הכתובות חרוטות בעשר שפות: ארמנית, יוונית, ערבית, סורית, אנגלית, גרמנית, טורקית עות'מאנית בכתב ערבי.
אנדרטת הזיכרון הצבאית של חבר העמים
בחלק המרכזי יש קבר צבאי אחד של חבר העמים: כאן קבור קצין מודיעין בריטי, שנהרג בשנת 1945, בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. לוח אבן לבן סטנדרטי עם צלב וכיתוב, האופייני לכל בתי הקברות של נציבות קברי המלחמה של חבר העמים, בולט על רקע האנדרטאות הפרטיות בסגנונות שונים.
סגנונות האנדרטאות — מהבארוק ועד המודרניזם
בבית הקברות מיוצגים כמעט כל הזרמים באדריכלות האנדרטאות האירופית של העת החדשה. קפלות-מאוזוליאומים משפחתיים בסגנון ניאו-גותי שוכנים לצד צלבים סגפניים על בסיסים נמוכים. ניתן למצוא פסלי מלאכים בגובה אדם, מוזות בוכיות, ספרי שיש פתוחים עם כתובות זיכרון ועמודים סמליים, שבורים באמצע — סמל למוות בטרם עת שהיה פופולרי במאה ה-19. כדאי להקדיש תשומת לב מיוחדת למצבות של משפחות לבנטיניות — בומונטי, פרוכטרמן, לנג — שתפקידן בחיים העסקיים והתרבותיים של איסטנבול במאות ה-19 וה-20 היה עצום. אפיטפים רבים מעוצבים בצורת שירים קצרים או ציטוטים תנ"כיים; ניתן למצוא כתובות בשבע-שמונה שפות זו לצד זו על לוח אחד — אנגלית, גרמנית, הולנדית, צרפתית, שבדית, הונגרית, לטינית ויוונית.
יוזמה לשימור וחיים חדשים לבית הקברות
בשנת 2018 הקימו תושבים מקומיים וצאצאי הקבורים את "Feriköy Protestant Cemetery Initiative" — ארגון מתנדבים לשמירת בית הקברות כאתר זיכרון, נוף היסטורי ואזור ירוק עירוני. בשנת 2021 הנהלת שבעת הקונסוליות הכלליות הכירה רשמית ביוזמה כשותפה שלה. מאז מתקיימים במקום סיורים, משחזרים מצבות ומוציאים לאור עלון עם סיפורים על קברים בודדים. עבור המטייל, משמעות הדבר היא שהמקום אינו רק "פתוח בשעות היום", אלא חי: ניתן למצוא שלטים עם קודי QR, גננים מטפלים בשיחים, ובימי חול אפשר להצטרף לטיול קבוצתי קצר עם מתנדב-היסטוריון.
עובדות ואגדות מעניינות
- כאן קבור פרנץ קרל בומונטי (1857–1903) — מבשל בירה שווייצרי, שעמד בראשית תעשיית הבירה הטורקית המודרנית. דווקא שם משפחתו מופיע בשם השכונה בומונטי ובשם מותג הבירה הנושא את אותו השם, המוכר לרבים ממי שטיילו בביוגלו.
- בין הקברים נמצא מצבתו של פאול לאנגה (1857–1919), מוזיקאי פרוסי, המנצח החצר האחרון של האימפריה העות'מאנית. הוא ניהל תזמורות ומקהלות באיסטנבול כמעט ארבעים שנה, ולפי זיכרונותיהם של בני דורו, ניצח אפילו במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר באולם ישבו קצינים גרמנים וטורקים כאחד.
- בבית הקברות קבורה בטי קארפ (1895–1974) — עובדת השגרירות האמריקאית ומרגלת, וכן ההיסטוריון הבריטי נורמן סטון (1941–2019), הידוע בספריו על תולדות מלחמת העולם הראשונה ומזרח אירופה, שלימד שנים רבות באוניברסיטת בילקנט באיסטנבול.
- כאן קבור גם אליאס ריגס (1810–1901), מיסיונר ובלשן אמריקאי, שעבד על תרגום התנ"ך לשפות הבולגרית והארמנית — כתביו משמשים עד היום בטקסי הפולחן.
- אחד הסיפורים המרגשים ביותר קשור לשמו של קונסטנטין וושינגטון גודל: הילד נקבר פעמיים והועבר פעם אחת, ודווקא קבורתו מחדש בשנת 1863 נחשבת לתחילתה הסמלית של חיים חדשים בבית הקברות — מעבר של הזיכרון האירופי הישן למקום חדש.
- בין הקבורים במקום — ארנסט ממבורי (1878–1953), חוקר ביזנטי שווייצרי, מחבר המדריך הקלאסי "Constantinople: Guide Touristique", וכן הילרי סאמנר-בויד וג'ון פרילי, מחברי הספר המפורסם "Strolling through Istanbul" — ללא הגזמה, המדריך המצוטט ביותר בעיר בשפה האנגלית.
איך להגיע
בית הקברות הפרוטסטנטי פריקויי נמצא ברובע שישלי, כ-3 ק"מ צפונית לכיכר טקסים. הדרך הנוחה ביותר היא ברכבת התחתית בקו M2 (הקו הירוק). יש לנסוע מכיוון יניקאפי או טקסים עד לתחנת אוסמנביי או שישלי-מג'ידייקוי, ולצאת דרך שכונת פריקויי. משתי התחנות ועד לשערי בית הקברות – 10–15 דקות הליכה ברחובות השכונה, ניתן להתמצא בעזרת ניווט לנתונים 41.0539, 28.9839. הדרך מהמטרו עוברת ליד שוק פריקוי וכמה בתי מגורים לבנטיניים מסוף המאה ה-19 — המסלול עצמו כבר הופך לחלק מהטיול.
משדה התעופה של איסטנבול (IST) הכי נוח להגיע ברכבת התחתית M11 לתחנת Kağıthane, להחליף ל-M7 ולהמשיך עד Mecidiyeköy — בסך הכל כשעה עם מזוודה. משדה התעופה סביחה גוקצ'ן (SAW) מהיר יותר להגיע באוטובוס Havabus עד טקסים ומשם תחנה או שתיים ברכבת התחתית M2. אם אתם נוסעים במונית, אמרו לנהג "Feriköy Protestan Mezarlığı" או "Şişli Protestan Mezarlığı" — נהגי המוניות הטורקים בדרך כלל מכירים את שתי האפשרויות. בסמוך, מעבר לרחוב, נמצא בית הקברות הקתולי פנגלטי, אותו ניתן לבקר באותה הזדמנות. במזג אוויר נאה ניתן להגיע ברגל מטקסים תוך כ-35–45 דקות: המסלול עולה במעלה רחוב Halaskargazi, עובר ליד הכנסייה הארמנית Surb Astvatsatsin ויורד ל-Feriköy — אחת הטיולים האווירתיים ביותר בפרה העתיקה.
טיפים למטייל
הזמן הטוב ביותר לביקור הוא האביב (אפריל–מאי), כאשר הלילך והגליציניה פורחים, והסתיו (ספטמבר–אוקטובר) עם האור הזהוב העדין. בקיץ בשישלי חם והומה אדם, אך תחת עצי הברוש תמיד קריר יותר; בחורף בית הקברות פתוח, אך השבילים עלולים להיות חלקלקים לאחר גשם. הקצו לטיול 60–90 דקות, ואם אתם מתעניינים באפיתפים ובסגנונות האנדרטאות — שעתיים שלמות.
התלבשו בצניעות: מכנסיים ארוכים או חצאית, כתפיים מכוסות. זו אינה דרישה דתית, אלא כלל של נימוס בבית קברות פעיל. מותר וצריך לצלם, אך הימנעו מצילום משפחות שבאו לקברים, ואל תטפסו על כנים כדי להשיג זווית צילום טובה — אנדרטאות רבות מהמאה ה-19 שבירות. שעות הפתיחה עשויות להשתנות; לפני הביקור, בקרו באתר Feriköy Protestant Cemetery Initiative או התקשרו לאחד הקונסוליות הכלליות החברות בוועד המנהל (גרמניה, בריטניה, ארה"ב, הולנד, שבדיה, הונגריה, שווייץ) — הנשיאות מתחלפת מדי שנה.
שלבו את הטיול עם ביקור באתרים סמוכים: בית הקברות הקתולי פנגלטי מעבר לרחוב, רובע פריקוי עם חנויות העתיקות שלו ושוק הפשפשים בימי ראשון, וכן בומונטי עם מבשלת הבירה לשעבר שהוסבה ללופט ומסעדות. ניתן לרדת ברגל לכיכר טקסים תוך 40 דקות — המסלול עובר ברחוב חלאסקרגזי, אחד הרחובות האווירתיים ביותר בפרה העתיקה. לתייר דובר הרוסית, העייף מהשווקים הרועשים ומהמסגדים ההומים, בית הקברות הפרוטסטנטי פריקוי הוא הזדמנות נדירה לחוש את אותה "טורקיה אחרת": קוסמופוליטית, לבנטינית, רב-לשונית, שבה חיו תחת קורת גג אחת במשך מאות שנים אירופאים ועות'מאנים, ושבה הזיכרון של דו-קיום זה עדיין ניכר על לוחות השיש העתיקים.